מי ראה? מי שמע? על מאיה, בתה של מורדת גטו וורשה (גם ביוטיוב) "כל העיר". בתוך קופסת פח ישנה ממלחמת העולם השנייה נמצאו צילומים ישנים ומכתבים בפולנית שנכתבו בידי דודתו של עפר אלוני

מי ראה? מי שמע? על מאיה, בתה של מורדת גטו וורשה (גם ביוטיוב) "כל העיר"

בתוך קופסת פח ישנה ממלחמת העולם השנייה נמצאו צילומים ישנים ומכתבים בפולנית שנכתבו בידי דודתו של עפר אלוני אל אמו רות. אלוני - סופר, יוצר רב תחומי ומפיק, יצא למסע בעקבות הגילויים שבקופסת הפח על האמת מאחורי מרד גטו ורשה

כמו מתוך סרט, הסיפור נפתח בקופסת פח ישנה וקטנה שבה הסתתרו במשך 69 שנים מכתבים בפולנית וצילומים ישנים. עופר אלוני, אומן, מעצב תערוכות ופילוסוף, סייע לאביו לעבור דירה לאחר פתירת אמו מצא בין הזיכרונות בבוידם את קופסת הפח שהכילה מכתבים שנכתבו בידי דודתו אל אמו רות שעלתה ארצה, ובה פיסת היסטוריה על האמת מאחורי מרד גטו ורשה, מי יזם אותו ושאולי לא הייתה מסופרת אלמלא הייתה מתגלה בידיו.

"דודתי רחל זילברברג כונתה בפי חבריה שרנקה, כלומר איילה או עפרה בפולנית" מספר עופר "שרנקה נולדה ב-1920, הייתה תלמידה מצטיינת ופעילה בתנועת הנוער של השומר הצעיר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבושה המוחלט של ורשה, ברחו דודתי ואמי רות לליטא שהייתה בשליטת ברית המועצות. לאחר מספר מעברים הן הגיעו לקיבוץ השומר הצעיר בווילנה ושם פגשה את מרדכי אנילביץ' ואת חברו הטוב משה קופיטו שלימים הפך לבעלה ואבי ביתה מאיה". עופר ממשיך ומספר "ב-22 ביוני 1941 החל מבצע ברברוסה וגרמניה הנאצית פלשה לברית המועצות. תוך זמן קצר ווילנה נכבשה כשקהילת היהודים מונה כ-80 אלף וכוללת בתוכה מנהיגי קהילות רבים שברחו לאחר כיבוש מערב פולין, חלקם המשיכו בבריחה מערבה אך שרנקה ובעלה משה נשארו עם ביתם מאיה בעיר ונמנו עם מנהיגות השומר הצעיר בווילנה. מסע הרצח של יהודי העיר היה רק עניין של זמן וביערות פונאר המרוחקים כ-10 ק"מ מווילנה נורו למוות 40 אלף יהודים בתוך כ-חצי שנה. ניצולים שנותרו בחיים חזרו לווילנה וסיפרו ליהודים שבינתיים רוכזו בגטו, על הטבח ביערות פונאר".

"משה קופיטו, בעלה של שרנקה, נהרג בזמן שיצא לרכוש חלב למאיה שנולדה בזמן המלחמה" ממשיך עופר ומספר "לאחר רצח משה מסרה שרנקה את מאיה לרופאה קומוניסטית בבית יתומים, תחת שם בדוי. שרנקה הקפידה לבקרה עד אשר היא עצמה נאלצה להתחבא במנזר יחד עם אבא קובנר ועוד כ-20 חברים ומאז נעלמו עקבותיה של מאיה".

"בזמן ששהתה במנזר, עלה רעיון המרד ושם נקראה בפעם הראשונה הקריאה מפיו של אבא קובנר "לא נלך כצאן לטבח!" המנהיגים הצעירים, אבא קובנר, חייקה גרוסמן (מי שלימים הייתה סגנית יו"ר הכנסת)  ושרנקה החליטו שלא מדובר במעשה נקודתי אלא בתוכנית הרג כללית ושיטתית של כלל היהודים שנמצאים תחת הכיבוש הגרמני. עוד הבינו בהנהגה הצעירה כי עליהם לשלוח שליחים לקהילות היהודיות על מנת לספר את האמת המרה ולקרוא להם להתגונן." עופר מספר כי "על חייקה גרוסמן הוטלה המשימה להחזיר את שרנקה לורשה על מנת שתוכל להגיע לגטו, לדבר ולשכנע את ההנהגה כי המצב לא טוב וצריך להתקומם".

"בינואר 1942 נכנסה שרנקה לגטו ורשה" אומר עופר "ויטיס שומרון מספרת בספרה "נעורים באש" כי "יום אחד נקראנו לאסיפת הגדוד, לפגישה עם שליחה שהגיעה מגטו וילנה. אני חושבת ששמה היה שרנקה ‏(או אולי רחל?‏). כולנו ישבנו על הרצפה ולפנינו אישה צעירה, כבת עשרים ושתיים, שבשערותיה זרקה כבר שיבה. באור הדמדומים נראתה יפה ואצילה, ובעיניה מבט כבוי". עופר ממשיך ומספר על עדותה של ויטיס שומרון בספרה "באתי לספר לכם ולהזהיר אתכם. יש לנו ידיעות בטוחות על חיסול גטאות בכל מזרח פולין, באוקראינה ובליטא. אנחנו החלטנו להתגונן, הנוער שנותר בגטו החליט לא ללכת כצאן את הטבח. מחציתנו יישארו בגטו, והשאר ינסו לפרוץ אל הפרטיזנים".

"חלקה של שרנקה בתנועת המרד נכתב בהרחבה בספרו של משה דומב ("שמלצובניק"), ושותף בגדוד של אנילביץ'" מספר עופר "שרנקה  הטיחה בפני חבריה ובעיקר בפני אנילביץ' "במה אתם עוסקים, מה קורה איתכם? אתם שרויים בעולם של דמיונות? העם מושמד והולך ואתם משחקים במשחקי נדמה לי, מסיחים דעתכם מהמציאות? כלפי אנילביץ' התפרצה וצעקה שרנקה כי הוא מרדים את הנוער ומונע ממנו לראות את המציאות ובסופו של דבר יובל כצאן לטבח יחד עם היהודים המשלים עצמם ש'לנו זה לא יקרה'". לימים מספר דומב כי אנילביץ' התוודה ואמר "כנראה שהצדק אתך, בזבזנו זמן יקר ומי יודע אם לא איחרנו את המועד! נסחפנו אחרי דעותיהם של בעלי אוטוריטה ומנהיגים עלובי נפש".

הגרמנים הופתעו מההתנגדות הלוחמים ותושבי הגטו שהתבצרו בבונקרים ובמקומות מחבוא שונים. שרנקה נפלה בבונקר מתחת לרחוב מילה 18 , ב-8 במאי 1943.

חמש שנים לאחר פרוץ מרד גטו ורשה, נחנכה במרכז הגטו היהודי העתיק בורשה האנדרטה "בדמי חיי", שיצר הפסל נתן רפפורט. בצד אחד של הפסל מפוסלים שבע דמויות הפורצות מתוך האש, האמצעי הוא אנילביץ', מעליו ישנה דמות אישה המניפה בידה כלפי מעלה תינוקת. אביו של עופר סיפר לו שרות אימו העבירה עותק של התמונה שנמצאה בקופסת הפח, בה מצולמים מרדכי אנילביץ', שרנקה, צבי בראון, משה דומב ואביבה אנילביץ', אחותו של מרדכי. "זאת אחת התמונות הנדירות של אנילביץ'" מספר עופר "התמונה צולמה ע"י אמי רות בל"ג בעומר . עצם פיסולה של דודתי באנדרטה מפורסמת זו, היא עוד הוכחה לחלקה המשמעותי של דודתי במרד".

במפגש "מעבר לחשכה" שהתקיים בקיבוץ העוגן בשנת 1973, לציון 30 שנה למרד הגטאות, הוקיע אבא קובנר את המנהיגות הוותיקה של השומר הצעיר  ושל התנועה הציונית בכלל, שנעלמה מפולין ומווילנה עם פרוץ המלחמה והשאירו שלושה מיליון יהודים ללא הנהגה ואל מול מעגל האש נשארו רק הצעירים.

"אני קרוי על שמה של דודתי" אומר עופר "אני מאמין שדווקא אני צריך לספר את הסיפור שלה, להסביר שכנראה פוליטיקה זולה גרמה למחיקת שמה ושמן של 22 נשים צעירות נוספות שהיו פעילות במרד, בניגוד לחולשתם של המנהיגים הוותיקים ששמם מתנוסס כגיבורים. בנוסף אני חייב למצוא את מאיה, כולם ידעו שתינוקת הושארה מאחור והוזנחה לגורלה אך אף אחד במשך שנים לא יצא לחפש אחריה, האם זהו איננו מחדל של ההנהגה?".

איך אפשר לעזור לך?

"במהלך השנים, הוצאתי המון כסף ואנרגיה על מנת לחפש את מאיה" אומר עופר "אני מחפש אדם בעל אמצעים, לא פוליטי, הרוצה לפתוח מרכז שרנקה בניו יורק ושכל ההכנסות מהמרכז יאפשרו למצוא את מאיה. אני מקווה שבדרך הזו אפשר יהיה לעשות צדק עם דודתי ולהעלות על הנס את סיפור מרד גטו ורשה".

עוד ממשיך עופר ומספר "בירושלים ברח' שד' הרצל 120 בבית הכרם, אני מפעיל מיני מוזיאון בשם "שואה או תקוה" ובו אני מקיים אירועים והרצאות וכן חדר בריחה (גטו בריחה), בין הנושאים שמתקיימים: הבנת הנמצא-על תפיסתו של הרמח"ל בחקר המהות,  מחיית זכר עמלק -תיעוד בלעדי על מרד גטו ורשה, הכוללים מכתבים, עדויות וציורים תקווה-כי אדם בלי תקווה נחשב למת, אך מה זאת תקווה?

המוזיאון עם החדר בריחה - גטו בריחה

פתוח בין הימים א'-ה' בתיאום מראש

שד' הרצל 120 בית הכרם, ירושלים, קומת קרקע

טל. 050-2578313

מייל: code2hope@gmail.com