כל דבר בטבע שואף לחזור לשורשו וכן האדם לביתו - וכשאין בית החזרה - הדרך בעיתית...

דבר תורה לט' באב לע"נ אבי ומורי ראובן בן יעקב אלוני ששירת בחיל מודעין ביח' 504 האחראית על הפעלת סוכנים סמויים מחוץ לגבולות מדינת ישראל. תאריך פטירתו: ט"ז באב תשפ"א

חמִשה דברים אֵירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמִשה בתשעה באב... בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.

1. נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ - הגזירה על דור המדבר שלא יכנסו לארץ ישראל בגלל חטא המרגלים. המדרש קושר חטא זה שהתקיים בליל תשעה באב לצרות לאומיות שאירעו דורות לאחר מכן: "אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות" מסכת תענית, דף כ"ט א'

2. חרב הבית בראשונה, הראשון נחרב בג'של"ח 422 לפנה"ס בידי צבאו של נבוכדנצר השני, מלך בבל.

3. חרב הבית בשנייה - הבית השני נחרב בג'תת"ל 2 לספירה, בזמן המרד הגדול ע"י טיטוס וצבא רומי.

4. נלכדה ביתר - בזמן חורבן הבית השני.

5. נחרשה העיר - וכן באותו הדור חרשו את ירושלים לקראת הקמת עיר אלילית בשם: איליה.

אם הייתי צריך למקד את שרשרת האסונות למילה אחת הייתי בוחר במושג יסוד – חורבן הבית - המטרה. כי רק בבית הניצב על נחלתך – ארץ ישראל, אתה יכול לחוש בבית, להבדיל מהגולה ששם אתה חשוף לרצונם של שליטים שהזרות והעבריות (אברהם נקרא עברי כי חי מעבר לנהר, ביחס לשאר העולם) שלך מוציאים אותם מדעתם ולעבר האנטישמיות.

ולכן הניסיון שלנו הנועד להיגאל מהזרות היא העמידה בשלושה תנאים / ניסיונות שבהם עמדו אבותינו במצרים ובזכותם נגאלו: "בזכות שלשה דברים נגאלו אבותנו ממצרים, שלא שינו שמם, לשונם, ומלבושם" כי שלושת מושגים אלו הם התזכורת לבית שבו אתה חש בנוח גם אם קוראים לך ולבֶּלָה שלא לדבר שלבושך ולשונך משתלבים באווירת הבית, הנועד לתת לך תחושה של שייכות ובמילא של חיבור מלשון חברות.

וכשם ש"כל הנחלים הולכים אל הים" כי משם מוצאם, כך האדם מתגעגע למקורותיו - ביתו ואם אין לנו בית אז אנחנו בבעיה קיומית של אבדן הדרך כי דרך ללא תכלית עלולה לגרום לנו לזגזג בן התרבויות הזרות ובכך לאבד כוחות מעצם העובדה שאנחנו לא ממוקדים שזה האל"ף בי"ת של היציאה לדרך של ההלך לכן כתוב "הילכו שניים יחדיו אם בלתי נועדו"? (עמוס ג' ג')

כלומר אין מציאות שכשניים הולכים והם לא מגדירים מטרה אחת משותפת, אך האדם המתבודד (המצוי במחלוקת ההפך מחיבור חברתי - שזאת סיבת חורבן הבית) נע ללא מטרה כי מחשבתו מפוזרת אם השאלה "אולי זה שם ואולי שם?"

ומכאן חשיבות החברותא שבא לידי ביטוי במושג "או חברותא או מיתותא" הנועד להזכיר לנו שהחיבור של "טובים השנים מהאחד" נצרך כי האדם מוגדר כהלך ההולך והולך... לעבר המטרה שהיא הקו האישי שלו לעבר התקווה המשותפת שלנו- שזה בית המקדש המחבר את העולם ברוח ובחומר...

וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות) ציור: עפר אלוני