הגורם להצלחה

חברה כלכלית הרוצה להצליח בפתח שנות האלפיים צריכה, לפיכך, לבנות מנגנונים אנושיים, לא רק טכנולוגיים, או כספיים. עליה לשדר מסר של אנושיות (ואולי אף של רוחניות) – פנימה, אל עובדיה – והחוצה, אל הצרכן, במטרה לבלום את סחף הניכור הטכני, התחרותי, הלא-אנושי ובוודאי לא-רוחני.

אם נשקיע מאמץ בהבנת הצרכים התרבותיים של קהל היעד ו/או הצרכנים, נוכל להטמיע בתוך המוצרים שאנחנו יוצרים ומפיצים מסרים חיוביים, יצירתיים, אנושיים, שיזינו את לקוח הקצה וישמשו אותו. חברת ענק כמו קוקה קולה יכולה להרשות לעצמה לוותר על חלק משטח התווית שלה לטובת האנושות, בלי לחשוש שהצרכן יטעה בזיהוי בקבוקה – ולהקדיש את השטח הפנוי להעברת מסר אנושי חיובי. חברה כמו קלוגס יכולה – בלי לחשוש מירידה במכירות – להקדיש את גב קופסאות הקורנפלקס שלה להביא לילדי העולם תמונות וסיפורים מן העולם, בעלי ערך חינוכי, שבוודאי יגיעו אל תודעתם - כי איזה ילד לא יקרא את הכתוב על הקופסא, בעודו בולע את הפתיתים האהובים עלי ו?! ואם המוצר כשר ומיועד לקהל יעד דתי, אפשר לכתוב עליו דינים כמו דיני ברכות המזון. כבר היום מתפרסמות בארצות הברית דרך קבע על גבן של קופסאות של דגני בוקר – במקום שבו יכולות החברות לפרסם את עצמן – תמונות של ילדים נעדרים. כלומר יש היום חברות המבינות שכדאי להקריב שטח, היכול לשמש לפרסומת מסחרית – לטובת מטרה אנושית, שהרווח שבהשגתה הוא לא כלכלי.

​

שנת 2020 מסר אנושי

בסופו של חשבון, הדבר משתלם גם שיווקית, כי מסר רוחני נקלט ברבדים עמוקים יותר – ונשאר זמן רב יותר בזיכרון, מאשר מריחת צבע של איזה גרפיקאי, המתלהב מביצועי המק שלו. מסרים אנושיים חיוביים לא חייבים להיות מילוליים ומפורשים. זה יכול לבוא לידי ביטוי בלוגו, בעיצובים שקשורים לנייר ממוחזר, במסרים הקשורים לתרומה של החברה לקהילה – וכמובן בשירות אנושי לצרכן. חברה שתשדר (פנימה והחוצה) מסרים טכניים בלבד - ותגדיש אך ורק את הטכנולוגיה המפותחת שלה – ללא כל גילוי של רגישות אנושית , עלולה למצוא את עצמה מזיקה לעצמה (ולעובדיה).

בפתח הלובר בפריז עומדים רבים ותוהים אל מול פירמידת הזכוכית – שדרכה משתקף מבנה המוזיאון העתיק. אך לא קשה להבין "למה התכוון המשורר". זהו ניסיון לשלב את העבר – על נכסיו הרבים – עם העתידנות. המבנה העתיק משתקף מבעד לזכוכית הפירמידה המודרנית. כך יש לשלב גם בין העתידנות הטכנולוגית - לאנושיות.

​

התמימות כמשל

במסגרת עבודתי כמעצב ומשווק, אני משתדל לשלב היבטים אנושיים בפרסומים ותערוכות. לדוגמא: אוטומוטור, ביתן קוואסקי- השילוב בין רומנטיקה וטכנולוגיה עתידנית תערוכת משפחה, ביתן קופ"ח לאומית, הנסיך הגדול ומלחמתו למען החיים כערך עליון. לכן אני מקפיד לעצב ולשווק מוצרי חברות על-ידי הטמעה של אלמנטים אמנותיים אנושיים, כדי שהשדר לצרכן לא יהיה רק שדר של כסף, או עוצמה וכוחניות, שיוצרים התנגדות טבעית לעצם הקניה. האלמנט האמנותי, נעדר התכלית המעשית, מביא לעיצוב של ערך מוסף אינטימי, היכול לבוא לידי ביטוי באמצעים מינימליים של נגיעת מכחול, או נזילת צבע . ולא צריך יותר מזה כדי שהמסר הזה, האחר – יעבור. דווקא משום שהצד הטכנולוגי נתפס כקר ואינטלקטואלי, יש לאזן אותו עם אנושיות כמעט תמימה. עודף שכלתנות גם בצד של העיצוב - סופו שייצור איזה עומס מכביד על הצופה, או הלקוח, מן הסוג "מרבה דעה מרבה מכאוב". שעה שמוסיפים לאלמנט ולאינטלקט תבלין של פשטות ותמימות, אפשר לחיות בשלום עם השכל - ושוב הוא לא יהיה "קר" כמקודם. את שבחי התמימות, או מה שנראה כתמימות, מנה פיקאסו כשאמר – "בגיל 20 ידעתי לצייר כמו מיכלאנג'לו, אבל נדרשו לי עוד 40 שנה כדי לצייר כמו ילד".

​

פילוסופיה עסקית

לו ניתן, צריך לייסד בכל פקולטה למנהל עסקים חוג למקצוע ששמו "פילוסופיה עסקית". אני מאמין שכל חברה צריכה להיות מושתתת על בסיס רוחני, כעין אבן פינה, כי ידוע שאם אבן הפינה מונחת עקום, אז כל הבניין יהפוך למגדל פיזה - במקרה הטוב, ובמקרה הרע –לפשיטת הרגל של החברה הכלכלית.